מה מחוללים
חללי ישראל
פרק ראשון- בסיפור החללים
פ. הייתה ועודנה ילדת חמד בלתי נסבלת.
בוגרת המשוחחת בשפה עשירה. קסומה, מוכשרת וציירת-חללים אלופה.
צובעת, מסמנת וגם מתזכרת: "זה האוויר", "זה האופק", "זה החלון".
כל חלל מודגש, מוצלל, מושחר.
היא גם מפסלת בעמל ומוקפדות יתרה מבנה חוטי עשוי מקלות עץ, ומצופה בתחבושות גבס.
נוצרות מסגרות, נבנים חללים.
והחללים מחוללים.
את התפקיד הראשי
החללים מקבלים הרבה כבוד, מכבידים ומעיקים כמו צל חי,
כמו בועת סבון כבדה
ושואלים זה את זה
מה הסיפור של החלל
הבועה
הסוד.
לו תדע פ. את סוד חייה, איזשהו חלל אפל מימות קדם, עניין לא פטור.
יתכן והעיסוק בחללים ירפה ממנה.
והיא תוכל להעביר משקל לאובייקטים ועצמים ממשיים
למה שיש ולא למה שאין
כשהיא תחדל מלראות
את מה שכולם לא רואים
היא תתפנה לראות
את מה שכולם רואים
ולהשתלב בחברת הבריאים
פרק שני- בסיפור החללים
מ. היא נערת חמד, שגדלה מכוח הנס ללא נוכחות הורה מלידה
התוצאה הייתה הסתגרות, הפרעות אכילה ודכאון
היא פיתחה טקסים אובססיביים לכל מי שיודע עלי, מתערב לי, ולכל מי שמתקרב.
בעבודה על מנדלה ריקה בגודלו של גיליון
היא ציירה על גבי כעשירית מהשטח שעמד לרשותה.
למנדלה המוקטנת היה גרעין פנימי שחור, ומעגלים חיצוניים מסגרתיים או שולחי זרועות
בסיום היא מסגרה את המיני מנדלה שלה בצבע חום (גוף, חומר, אוכל)
חביבה, אני אומרת, אני מבינה שהעולם גדול עליך
וטוב לך בד' אמותיך
נכון, היא אומרת, מחייכת,
יש לך רווחים מזה? אני שואלת
כן. יש לי שקט, יש לי לבדיות, ופרטיות מקודשת
יש הפסדים? אני מבררת,
כלום.
ומה את אומרת על העובדה-
שלשטחים זרים במדינה יש נטייה להיכבש ע"י זרים?
ומה בקשר לעובדה-
שציור חלקי, מינימלי מספר על נגישות לטראומה, ומאפשר התערבויות?
זה מקובל עליך? אני מבררת בזהירות
אז זהו- שלא
אז זהו- שמה?
מה עושים עכשיו?
משמידים חללים
ומתחילים לחיות
כל עוד אני כאן אני חיה ונוכחת.
פרק שלישי בסיפור החללים
ל. היא אישה שאפתנית ופעילה שמילאה בצבע גואש ירוק
דף לבן, כמעט במלואו.
כמעט.
היא הותירה חלל, פינה ימנית בתחתית הדף, משולשת,
ואמרה- עד כאן. זה לא.
ויש שם סיפור. בפינה החללית הזו,
מה יש שם
מה אין שם.
מה קשה
מה אסור
מה הסיפור.
אל תחששו לחלל חללים
גם אם הם מקודשים לבעליהם.
תנו להם יחס וכבוד
כמו לרעיהם הנוכחים והבולטים.
ותכתבו את הפרקים הבאים
בסיפורי החללים.