כשהגואש בוכה

והגבס קובר

חזיון שלאחר אסון מירון

ראיתי ואילמלא כתבתי לא האמנתי

היוצר, ילד שחווה אובדן של נפש קרובה עובד בגבס ובגואש

בתחילה הוא עסוק בחבישות (תכריכים) ויציקות (רטוב ויבש חיים ומוות)

בהמשך הוא מזריק צבע על הכן באמצעות שאיבת גואש במזרק

והכן מטפטף את דמעותיו

על פיסול האבן

המונח תחתיו על הרצפה.

וכך היה עובד

מים ואבקה

ועוד מים ואבקה

ערבוב

מים ואבקה

ועוד מים ועוד אבקה

ועוד ערבוב

מים חיים וגבס מת

זורם וקופא

חי ומת

זורם ועצור

תנועה והתאבנות

מעורבים זה בזה

נמהלים, נבהלים

חיים ומוות נשקו 

ונפרדו איש לדרכו

נפגשו שוב בניחום וסיפור

ושוב נפרדו

נפגשו לקבלה ושיר

ושוב נפרדו

נפגשו בהילולא, ביארצייט.

ועשו שלום

ונותרה מצבה.

ונאדות

בדמעות

מתמלאות

דומ-אות

ומעל המצבה

השמיים בוכים

והוא

מזריק

ומתבונן.

איך

זה

בוכה בשבילו

לאט

ומתמשך.

בוכה מרחוק

עמוס מכדי לדעת

ודמעותיו נושרות אל הכן

ומשם לאדמה

ומה שלא הצליח לבכות

בכה לו הגואש

ומה שלא הכיל את דמעותיו

הכיל לו הכן

החיל על האדמה

ומה שלא יכול עד כה לראות

ראה עכשיו

ובכו יחדיו

הוא והכן

מעל המצבה