שעון חול מתופף את 60 גרגריו

טפטף היטב

עוד אחד ועוד אחד

ואף אחד

ושום דבר

לא- עושים- דבר

לא נעשית בחירה

לא מתרחשת תנועה

לא שינה חומר את צורתו

לא האיר צבע פניו

עם כל גרגר שצנח מטה והפיל

התכווצה הזמנת העבודה דלעיל

ועדיין לא נעשה דבר

עם אף אחד ושום דבר

ודמות-אחת-נבוכה

מכונסת, מכווצת

מתביישת

להיות

ואימא-מלווה-מאוכזבה

מתייעצת, מתלחששת

רוצה להמשיך

להחיות

30 גרגרים נותרו כפוטנציאל

30 הפכו לאגדה שאבדה.

האמנם

ישנם בני אנוש

שאין בנפשם

רוצה, אוהב, צריך?

אין בליבם

אני רגיש

אני מרגיש

מתחבר, נמשך

מתהווה, נצרך?

ויש להם

כעין בועת אויר

סוד, חלל, ריק

ואסור לפתוח

שמא הריק יתפרץ

אסור לנשום

האין כואב

מצוקה רבת שנים

של לא להיות,

או להיות לא

כמו

כאילו

במקום

בעבור

למרות

בגלל

מתחת

מעל

של

לא של

והמצוקה הותירה

פנים חשופות

וידיים ריקות

ושולחן להושיט לו יד

ונידבת אמן

שלא הגיעה ל-יעד

על הקיר צייר מחוג

שעה טיפולית מיותמת

רוקן שעון החול

את אחרונת טיפת דמו

עם הריק והנגמר

המצוקה מזדהה

איתה היא נושמת

בזה למפרע-

היא בוחרת

בלא להיות היא מכרת

עכשיו היא גם אומרת שלום והולכת