אתם רואים אנשים

אני רואה צבעים

אתם הולכים ברחוב

גם אני.

אתם רואים בן אדם.

מחוות גוף

נראות, סטייל,

אתם עושים הערכה

כלכלית, בריאותית,

מנטלית.

המוח שלכם מעבד נתונים

מאיפה הוא?

מהם היכולות שלו?

מי יותר- אני או הוא?

ואתם מגיבים אליו בהתאם

בניכור או בחיבור

בדחיה או בהתקרבות.

ואני מוסיפה לכל התפריט-

 איזה צבע הוא?

אלו צבעים יש לו-

אלו צבעים חסרים לו?

ומה זה אומר לגביו? לגבי?

ומה עושים עכשיו?

אני הולכת ברחוב

עם עדשות כפולות

אחת רגילה

אחת של צבעים

רואה אדם זקוף קומה

מילותיו מדודות

רואה צבע.

אומרת לעצמי-

הוא אידיאליסט

לא תצליחי לשכנע אותו בקלות.

הוא פשוט- לבן.

רואה מוכרת זורחת

נעה בין המדפים

רואה צבע.

אומרת לעצמי-

היא פתוחה לצרכים

המשתנים של הלקוחות.

היא תקבל את מוצר-ההחזרה שלי.

היא פשוט- צהובה.

רואה דמות עטופת שכבות

ביום קיץ לוהט

לבדה, בקצב משלה,

אני אומרת לעצמי-

לא כואבת לה הבדידות

כמו שכואב עליה,

היא פשוט אפורה.

רואה ילד רוכב על אופניו

בעקבות אופניו הגדולות של אביו

עקב בצד גלגל

אני אומרת לעצמי

התמונה הזו שווה

הילד הזה יגיע רחוק

הוא- ירוק.

אני רואה

מתח בשריר

דיבור קצוב

אדיבות עם ריחוק מתון

חייבת להפוך את שלי

לאינטרס שלו

רק ככה זה ילך

חסר לו- ורוד.

הוא מדבר המון

נואם בפאטוס

משחק בכסף גדול

אני מתלבטת

על כל פצע יושב פיצוי

היותר מספר על החסר-

אימון למנהיגות והעצמה

כי חסר לו אדום.

היא רוצה לשמור ולשחרר

בעת ובעונה אחת

אני רואה את הקונפליקט הוורוד-ירוק שלה.

ומגדירה תקיעות וסיבה

הוא נתקע בגלל פרדיגמה של או-או

לחוד או ביחד

אין שלום בו

אני רואה אותו מעמת את הלבן עם הכתום

ומציעה פשרות.

מדברת בנוסח אחד לאדום–

אתה קובע, מה תחליט?

ובנוסח אחר לצהוב-

מה תרצה?

מאכילה מסובכי חום-

ומנסה- ללא הצלחה

לראות את העולם רגיל:)